ברגע זה, אני יודעת להושיט יד לחמצן.
בנסיעה, לא מזמן, דיילת הנחתה אותנו "במקרה חירום, שימו את מסיכת החמצן על עצמכם קודם. אח"כ תוכלו לעזור לאחרים". זה היה הגיוני בטיסה וגם הגיוני בחיים שלי. בילדותי הצרכים של כולם היו במקום הראשון. כבוגרת, המשכתי לשים את עצמי במקום האחרון. הניסיון לטפל בכולם היה גדול עלי. אבדתי את עצמי. חיי היו בלתי מנוהלים.
בקודא אני לומדת שצרכי באים קודם . אני מקבלת את ההנחיה של הכוח העליון שלי. במשבר, אני קודם כל מושיטה יד לחמצן. אני בטוחה שהכוח העליון שלי שם אותו בהישג יד.