מדיטציה יומית

16.7 ברגע זה, אני מחליט לחכות.

אני עובד על צעד שלוש. אני מרגיש צורך דחוף לעשות משהו, אבל הדרך אינה ברורה. אין לי תחושה של שלווה. לא לעשות משהו במצבים כאלה, לבחור לחכות במקום לפעול בפניקה ובדחיפות, זהו מעשה של אמונה. אני מחכה ומוסר את הבעיה והפתרון לטיפולו של הכוח העליון שלי. זה עלול להיראות חוסר אחריות או עצלות, אבל אני בוחר לראות את זה באור חיובי ולקרוא לזה להרפות. כשיגיע הזמן המתאים, אפעל.

לעכשיו, אני לא עושה כלום מלבד "למסור את זה" לכוח העליון שלי. זה לעשות משהו בעל עוצמה. זו אמונה.