5.2 ברגע זה, אני לומדת מי אני.

לא הביעו רגשות בבית שלי כשהייתי ילדה ונערה. כתוצאה מכך, למדתי לא להרגיש. פיתחתי כמה דרכים לדכא את רגשותיי. הייתי נכנסת לדיכאון במקום לכעוס, להיות חרדה במקום להיות מפוחדת או עצובה. אם זה לא עבד, הייתי אוכלת יתר על המידה כדי לעמעם את הרגשות.

עכשיו כשאני מבוגרת בהחלמה, אני לומדת שזה בסדר להרגיש - אבל זה עדיין קשה. אם אני מדוכאת או לחוצה, אני עדיין רוצה לאכול קופסה של עוגיות. מה שלמדתי לעשות זה לזהות את מנגנוני ההתמודדות הלא תקינים, כאיתותים על-כך שאני מרגישה משהו שאני צריכה לטפל בו. אני שואלת את עצמי, "מה אני מרגישה?" ואז, " מה אני צריכה לעשות לגבי זה?" בעזרת הפגישות שלי והכוח העליון שלי, אני לומדת מי אני.